הסיוט הסובייטי של HBO: "צ'רנוביל" מרהיבה, מייאשת ולא יוצאת מהראש

אמא שלי שמעה על צ'רנוביל בהודעה לקונית בטלוויזיה מתישהו במאי 1986, שבועיים שלושה אחרי האסון. גרנו בבאקו, מרחק עצום מאזור האירוע. השכנים התלחששו שהם חוששים לשלוח את הבנים הגדולים לעבוד בכור, כדי שלא ימותו מהרעלת קרינה. כולם ידעו שמשהו גדול ונוראי קרה, למרות שהדיווחים בטלוויזיה היו מעוותים. בחדרי חדרים, התעמולה הקומוניסטית לא עבדה על אף…

אמא שלי שמעה על צ'רנוביל בהודעה לקונית בטלוויזיה מתישהו במאי 1986, שבועיים שלושה אחרי האסון. גרנו בבאקו, מרחק עצום מאזור האירוע. השכנים התלחששו שהם חוששים לשלוח את הבנים הגדולים לעבוד בכור, כדי שלא ימותו מהרעלת קרינה.

כולם ידעו שמשהו גדול ונוראי קרה, למרות שהדיווחים בטלוויזיה היו מעוותים. בחדרי חדרים, התעמולה הקומוניסטית לא עבדה על אף אחד. כולם ניזונו משמועות, כי זה היה המקור הכי אמין לאמת. אבל אלה זכרונות שלא מדברים עליהם.

התעמולה הקומוניסטית שלא עבדה

התעמולה הקומוניסטית שלא עבדה

HBO פירקה את המיסתורין שאפף את אסון צ'רנוביל בחמישה פרקים מרהיבים, שהגיעו הישר מתוך הסיוטים הכי גדולים שלנו. ההתחלה איטית, כמעט מכושפת: השנה היא 1986. פיצוץ גדול מעיר את תושבי העיירה השלווה פריפיאט שבאוקראינה של ימינו, מרחק שלושה קילומטרים מהכור הגרעיני שבעבורו היא הוקמה.

התושבים המנומנמים מביטים על האורות המרצדים בשמים בתהייה גדולה, יוצאים החוצה בשביל לראות טוב יותר מה קרה, מחליפים מבטים מחוייכים באוויר הלילי הצלול של סוף אפריל. שריפה בכור, כך נראה. הכבאים שהגיעו למקום מנסים לכבות את השריפה, וגם בית החולים בהיכון. הדקות חולפות, ואיתן מתחיל הסיוט הגדול; זאת לא סתם שריפה. ליבת הכור התפוצצה וצ'רנוביל הפכה למלכודת מוות. ימים שלמים עוברים בלי תגובה של השלטונות. בינתיים הרוחות מנשבות, ומעיפות פסולת רדיאוקטיבית לכל עבר, החל מאיזור אוקראינה, בלרוס ורוסיה, ועד למערב אירופה.

העולם, ליטרלי, בסכנה. ועם זאת, השלטונות שומרים על פאסון, כי בברית המועצות הגדולה אין אסונות בקנה מידה כזה. האויב מאזין וכדאי שלא נתבלבל לחשוב שהשריפה הקטנה הזאת קשורה ליכולות שלנו לנהל כורים גרעיניים.

בברית המועצות אין מחדלים!

"שריפונת, בקטנה. הכל בשליטה"

"שריפונת, בקטנה. הכל בשליטה"

ההמשך חף ממניירות; אין זמן לדמעות, צריך לפעול למען המולדת. פרק אחר פרק, צ'רנוביל שואבת לתוכה קורבנות קרובים ורחוקים, זרם בלתי נגמר של בני אדם כבשר תותחים. האנשים יודעים שמשהו קרה, אבל מה בדיוק ההשלכות? קשה להם – ולנו – להבין עד הסוף. ועדיין, צריך להמשיך הלאה בשביל למנוע אסון גדול יותר.

התמה הזאת של ההקרבה העצמית עבור הכלל נבחנת לאורך כל הסדרה; ההתרחשויות מתגלגלות בצורה עובדתית וטכנית, מדוייקת לרמת השניה. ובדיוק כאן קורה הקסם הגדול.

הסדרה מראה לנו שעד היום, בכלל לא ידענו כלום. היוצרים לקחו את הספוילר הכי גדול בהיסטוריה המודרנית ועשו ממנו דרמה משובחת שקוצרת שבחים (כמעט) בכל העולם. ברוסיה אמנם, דווקא פחות התלהבו. HBO מחטטת בפצע ישן של אומה שלמה ומספקת לעולם הצצה ראשונה לאיזור הדמדומים של ברית המועצות, עם סיפורים שפשוט מעולם לא סופרו.

ההקרבה העצמית עבור הכלל | צ'רנוביל

ההקרבה העצמית עבור הכלל | צ'רנוביל

מלאס ווגאס לפריפיאט

יצירת המופת הזאת נכתבה על ידי קרייג מאזין, שהתחיל לפתח אובססיה כלפי צ'רנוביל בשלהי 2014. עד אז הוא היה ידוע כתסריטאי של יצירות המופת "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק" וההמשך הלא פחות מופתי "האנגאובר 3: עוצרים בלאס ווגאס". ב-2014 הוא החליט לצלול למאורת הארנב הבלתי נגמרת של אסון צ'רנוביל. הוא שלה פרטים ממצולות הזיכרון והארכיונים בעבודת תחקיר רחבת היקף, החל ממסמכים רשמיים, ראיונות עם מומחים בכל העולם, ועד לעדויות של אזרחים שהיו שם.

הסדרה יצאה במאי 2019 והפכה ללהיט עולמי שמדורג גבוה בכל אתר דירוג סדרות, כולל אתרים בשפה הרוסית. הביקורת היחידה שהסדרה מקבלת, בינתיים, היא על כך שהשחקנים לא דוברים רוסית בכלל, וגם לא במבטא רוסי. דווקא את האחרון אני מבינה, זה מתיש והופך לנלעג די מהר. עם זאת, האווירה בסדרה מפצה על הפאק-אפ הזה במהירות. מאזין מבהיר לנו שעדיף שהסיפור יסופר במדויק על ידי שחקנים בריטים ויגיע לכל העולם, מאשר שייצמד לשפת המקור ויקשה על צופים להתחבר.

שחקנים בריטים שמנסים לדבר במבטא רוסי - הפעם זה עובד

שחקנים בריטים שמנסים לדבר במבטא רוסי – הפעם זה עובד

קרייג מאזין בונה ומפרק את הסיפור לאיטו מזוויות שונות במהלך הסדרה, חושף פרטים חדשים, כמעט בלתי אמינים, על ההתרחשויות (בלי ספוילרים: קומוניזם סובייטי זה לא להיט). מהר מאד אנחנו מתוודעים לגיבורים הראשיים שלו, אנשים שקשה לאהוד כמעט לאורך כל הסדרה, יחד עם סיפורי משנה המספקים את רגעי החמלה. צריך למהול את כל החושך הזה במשהו, בכל זאת. מרגע לא יאמן אחד של טמטום ויהירות עד לרגע אחר של אכזריות ואדישות, הסיפור ממשיך להסתחרר ולהסתעף, עד לפרק האחרון בו הלסת נשמטת לחלוטין.

 

בבושקות קשוחות

צ'רנוביל היא סדרת הדרמה הכי דוקומנטרית שתצפו בה. היא מכניסה את הצופה לקפסולת זמן ויורקת אותו לאמצע שנות ה-80 בברית המועצות הקומוניסטית. אלו מבינינו, שיש להם איזו עצם סובייטית אחת או שתיים בגוף, יכולים רק להביט בה בהשתאות ולהיזכר בחיים שלנו שם, או בסיפורים. כי הסיפורים שההורים סיפרו לנו על החיים בברה"מ עולים וצפים לאורך כל הסדרה:

הבבושקות חולבות והשיירה עוברת

הבבושקות חולבות והשיירה עוברת

ההחלטות השרירותיות, הפחד מה-KGB, הלך הרוח שדגל בהתעלמות בוטה מהרצונות של האינדיבידואל בשביל המולדת. הרשת מלאה בעדויות וביקורות של אוקראינים, לשעבר אזרחי ברה״מ, שחוזרים שוב ושוב על כך שהסדרה הטיבה לספר את הסיפור שלהם, לראשונה, בצורה כל כך מדויקת. ואכן, הייאוש הסובייטי מבליח מכל פינה בצורה מדויקת להפליא:

הקירות המטונפים בבית החולים, התאורה הקודרת במשרדים, המכוניות המתפרקות ברחובות, הבניינים הכעורים, הבגדים, התסרוקות, אפילו הפרצופים. וכמובן, הפפיונים הגדולים של ילדות בית הספר והמטפחות הפרחוניות של הבבושקות הקשוחות. הבבושקות ששרדו פוגרומים, מלחמות, רעב, מחלות ומוות, ועדיין חולבות את הפרה היחידה שלהן, כי זה מה יש. וכאן שווה לציין שלמרות שהעלילה נעה כמעט כולה על טהרת גברים חזקים ומורכבים, הדמויות הנשיות המועטות בסביבה עושות חיל, כל אחת בעולמה שלה.

ייצוג נשי חזק - אפילו בברה"מ של האייטיז

ייצוג נשי חזק – אפילו בברה"מ של האייטיז

הסדרה לא מעבירה ביקורת על האנשים עצמם. היא דווקא חולקת כבוד לאיתנות הסובייטית של האזרח הפשוט. הגיבורים האמיתיים שלנו בכל פרק הם אנשים אפורים שמתנהלים בתוך מציאות קשוחה ובלתי נסבלת שרוב יוצאי ברה"מ מזהים בקלות. כולם עושים כמיטב יכולתם לשרוד, גם הנבלים. אותם קל לשנוא בהתחלה, עד שאנחנו מתחילים להבין אותם ואת המבוך בו הם מתנהלים, ועוברים לשנוא את השיטה שעיצבה אותם בדמותה. אסופת הפרטים הקטנים והמדויקים בסדרה יצרו אווירה קשה, קודרת, מייאשת, שעוטפת את הצופה בהלך הרוח הנכון לצפות באסון שאיים לכלות 50 מיליון מתושבי אירופה.

לאורך הסדרה אנחנו מתחברים גם למי שהצטייר בהתחלה כ"נבל" הבירוקרטי

לאורך הסדרה אנחנו מתחברים גם למי שהצטייר בהתחלה כ"נבל" הבירוקרטי

הייצוג המדויק של החיים בברה"מ לא עוצרים בתפאורה מושקעת. הדיאלוגים, אלו שנשמעים כמעט בלתי מציאותיים, הם הפנינה התרבותית הגדולה בסדרה.  לעיתים נדמה שהם מוגזמים, כי הדיסוננס התמידי בין העליבות של המציאות לבין הנאומים הגרנדיוזים של האליטה השולטת מגוחך להפליא. אבל זאת הייתה ברית המועצות. טפח ועוד טפח של שקרים בוטים והגזמות פראיות, כאשר האמת תמיד מבעבעת מתחת לפני השטח, לא נאמרת בקול רועם אבל ידועה לכולם.

האמת שמאחורי הפרופגנדה הסובייטית - עדיין לא ברורה במלוא היקפה

האמת שמאחורי הפרופגנדה הסובייטית – עדיין לא ברורה במלוא היקפה

[נכתב ע"י ארינה טורופ בעזרתה של קטיה פרולוב 💕]

 

© 2019 Home Box Office, Inc. All rights reserved